שיל"ת
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה…"
שני פעלים, שתי משמעויות, שני פנים בחיים: יציאה מ… הליכה אל…
יעקב יוצא כי (כתוב בסוף הפרשה הקודמת)
מא וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת-יַעֲקֹב, עַל-הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי. מב וַיֻּגַּד לְרִבְקָה, אֶת-דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל; וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב, בְּנָהּ הַקָּטָן, וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ. מג וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי; וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי, חָרָנָה.
יעקב יוצא מן המֵיצרים שחייו בארץ נהפכו לו. התורה משתמשת בשורש י.צ.א בסיפור המכונן את ההויה הישראלית והוא השחרור מעבדות לחרות – סיפור יציאת מצרים.
ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו……. וְגַם-רָאִיתִי, אֶת-הַלַּחַץ, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, לֹחֲצִים אֹתָם. י וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה; וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.
נלמד בּ'גְזֵרָה שָׁוָוה' (כאשר מילה מאותו שורש נמצאת בשני סיפורים/טקסטים, אות הוא שיש כאן דבר משותף- מ.ר.) שיציאה משמעה השתחררות ממצב מעיק וקשה שלא נותן לאדם לממש את הוויתו שלו, את חייו. כמו להיות בכלא. וישנה גם יציאת במובן הרוחני, התודעתי, כאשר יוצאים ממודעות אחת שיוצרת לנו חיים של מיצרים אל מודעות חדשה שנותנת לנו תחושה של שמחה וחופש. מדובר כאן בשינוי של מחשבה.
בספר שמות מתואר תהליך השחרור בחמישה שלבים. הראשון שבהם הוא:
"וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם…" (ו 6 )
ר' בונם מפשיסחא ור' מנחם מנדל מקוצק, שני אדמורים חסידיים מפרשים זאת כמצב שבו מוציא האדם את עצמו מהסבלנות לסבול את הסבל המוכר והידוע לו. אין לו יותר כוונה ורצון לסבול את המצב הקיים. הוא אומר לעצמו "לא עוד!". בלא החלטה נחושה כזאת לא יכול להתחיל שום שינוי מודע.
ואכן, היציאה הכפויה מן הארץ מאלצת את יעקב לצאת ממיצרי- האוהל, שהרי היה "איש תם יושב אהלים", כמאמר רחל המשוררת "צר עולמי כעולם נמלה". יתכן שעולמו הרוחני נשאו אל מרחבי היקום, אך בעולם הזה לא נטע יתד, לא נאבק את מלחמת הקיום. אמו רבקה ואחיו עשיו חיו בעולם הזה הרבה יותר ממנו. ביציאתו מן הארץ, שוב ע"י אימו רבקה (שאירגנה, בלית ברירה, את התרמית) הוא יוצא מן הקליפה המגינה, מן הבֵּיצה על מנת לגדול בעולם הזה. בחייו הקודמים, היה פסיבי עכשיו יצטרך ללמוד את האקטיביות, את המעשיוּת.
בסוף הפרשה הקודמת נאמר גם:
א וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ; וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. ב קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ.
לקחת אשה פרושו של דבר להקים בית, להתמודד עם בעיות של זוגיות, של חינוך ילדים, של פרנסה, להסתדר עם בני המשפחה המורחבת וכד'. זהו תהליך (מלשון הליכה) של יצירת מיקרוקוסמוס לאחר היציאה מן העולם הישן.
השאלה הגדולה היא – האם החיים ילמדו אותו להיות עשיו? לסגל לעצמו מחשבות-תכונות של צַיָד ולומר: החיים הם מלחמה בלתי פוסקת על הכל, ובמלחמה כמו במלחמה…חיים על החרב. לא רק במובן הפשוט אלא על פי העקרון שהחזק או הערמומי תמיד מנצח – וזוהי מציאות בלתי הפיכה, ועל כן כדאי להתמקד ולפתח את התכונות הללו.
או שיבחר להתמודד עם הבעיות שהמציאות תעמיד בפניו בצורה שתשלב בין רצונו להיות אדם הגון ולפתור בעיות בדרכי שלום, לבין רצונו לשמור על חייו, חיי משפחתו ועל האינטרסים שלו.
חלומות
בפרשתנו, שזור סיפור הקמת חייו ("קוּם לֵךְ") של יעקב בחלומות. בפתיחת הפרשה חלום-הסולם המפורסם, אותו חולם יעקב על גבול הארץ וחו"ל: "…וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא. יב וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו…" חלום שמחבר בין שמיים וארץ, בין חומר לרוח ומסמל יצירת חיים שבהם מתקיימת אחדות הניגודים בין השניים. להיות יציב על האדמה בה החיים דורשים את תכונותיו של עשיו ועם זאת לעלות במדרגות הרוחניות של עקרונות האחדות האהבה והשלום.
בהמשך, כאשר יעקב כבר איש משפחה ותיק, משופע בילדים וברכוש רב הוא מספר לנשיו רחל ולאה:
ה וַיֹּאמֶר לָהֶן, רֹאֶה אָנֹכִי אֶת-פְּנֵי אֲבִיכֶן, כִּי-אֵינֶנּוּ אֵלַי, כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם; וֵאלֹהֵי אָבִי, הָיָה עִמָּדִי. ו וְאַתֵּנָה, יְדַעְתֶּן: כִּי, בְּכָל-כֹּחִי, עָבַדְתִּי, אֶת-אֲבִיכֶן. ז וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי, וְהֶחֱלִף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים; וְלֹא-נְתָנוֹ אֱלֹהִים, לְהָרַע עִמָּדִי…. י וַיְהִי, בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן, וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, בַּחֲלוֹם……… יא וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, בַּחֲלוֹם–יַעֲקֹב; וָאֹמַר, הִנֵּנִי…………… עַתָּה, קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ. "
מה ראה יעקב בחלום?
הוא ראה כיצד יוכל להגדיל את הונו ובכך לא לתת ללבן (אחי אימו) לנצל אותו. חלום בעל מסר חומרי לחלוטין. היכן הוא הסולם לעלות בו אל השמיים? בחלום זה יעקב הוא רק על פני האדמה, חושב על חומר וחולם על חומר . מצד אחד הוא קיבל סיעתא דשמייא (עזרה משמיים) שלא ינזק חומרית אך באותה נשימה נאמר לו – הגיע הזמן לשוב לארץ. בגלות הזאת אתה כבר שקוע יותר מדי בעיניני-החומר, הגיע הזמן לחזור ולהתעסק בענין רוחני חשוב – לעשות שָלוֹם עם עשיו, ובכך גם יעזור עושרו הרב (על כך בפרשה הבאה)
אסיים בפרוש מקסים בעיני למשפט: רֹאֶה אָנֹכִי אֶת-פְּנֵי אֲבִיכֶן, כִּי-אֵינֶנּוּ אֵלַי, כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם
בפרוש פשוט ניתן להבין שיעקב רואה על פני לבן את שינוי יחסו אליו לרעה.
אבל אפשר לפרש שפניו של לבן לא ניראות ליעקב כתמול שלשום במובן שכל הימים הוא ניראה לו שונה ואחר ממנו, ועתה, כשהם מתחרים בעיניני רכוש הוא דווקא ניראה לו "נורמלי", בסדר, "בר-פלוגתא" מכובד שמביא גם אותו, את יעקב, לחשוב איך להתחכם לו, ואפילו חולם על זה רחמנא ליצלן… אם זה המצב, הגיע הזמן לעזוב. לצאת ממיצרי-החומר בחָרָן ולשוב אל הווית חיים אחרת. הוויה הקשורה בשורש ש.ו.ב (שהוא גם השורש של 'תשובה')
עַתָּה, קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ
המולדת של יעקב היא במקום שבו יפגוש את אחיו התאום אך השונה ממנו כל כך, ויוציא לפועל את כל נסיון חייו אשר צבר בהתנסויות לא פשוטות, ובעזרת הרכוש הרב שצבר, על מנת להתאחד מחדש עם עשיו ולזכות בהכרתו בבכורתו.
כך אנו, שבים אל המולדת כדי לקיים בה חברה שעשיו ויעקב, הנפש והנשמה, החומר והרוח יעצבו את חיינו באיזון, שמי כמונו יודע עד כמה הוא עדין.
שבת שלום ומבורך
הַרַבָּה מירה רז
הערה של הרבה נאוה תהילה מהולנד
גם הסיפור של דינה מתחיל ב- "ותצא דינה"- מי יודע אילו כבלים הכבידו עליה….
הפטרה ופרשנות
הפטרת ויצא: הושע י"ב 13 – י"ד 10
אם כתוב "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב" או אם כתוב "וַיִּבְרַח יַעֲקֹב", בעצם זה סמל לאדם שבורח מהתמודדות. הוא עשה משהו, אבל הוא בעצם לא נשאר להתמודד עם התוצאה של מה שעשה.
