שלום לכם,
אנחנו השבוע בפרשת וישלח וההפטרה שלנו היא עובדיה. עובדיה נביא שיש לנו רק פרק אחד ממנו, נבואה אחת שיושבת בין מוס לבין יונה.
פרשת וישלח – המאבק של יעקב עם האיש
פרשת וישלח עוסקת, האירוע הדרמטי זה המאבק של יעקב עם האיש שלפי פנימיות התורה והקבלה, האיש הזה היה שרו של עשו. גם על עשיו נאמר שהוא היה איש ציד, איש שדה, ויעקב נאבק עם שרו של עשיו במובן של מאבק פנימי, כמו שהרמב״ן מדבר על זה.
הרקע למאבק הזה הוא שיעקב חוזר לארץ אחרי הרבה שנים מחוץ לארץ שבהן הוא בנה את חייו. עכשיו שהוא חוזר לארץ, הפגישה עם אחיו עשיו שעדיין סותם אותו על זה שהוא במרמה לקח את הבכורה, את הברכה של הבכורה, הפגישה עם עשיו היא בלתי נמנעת.
יעקב ועשו – שתי מהויות
ואנחנו יודעים שעשיו ויעקב הם בעצם שתי מהויות רוחניות אנרגטיות שונות שהם כמו תאומים, הם בעצם אחד. פירוש של פנימיות התורה מדבר על המהות של כל אדם בעולם. אנחנו כולנו גם עשיו וגם יעקב. ברמה של חיבור של תאומים זה תמיד קיים בנו. שני החלקים האלה קיימים בנו תמיד ונאבקים על הבכורה.
פעם עשיו מאוד רוצה להיות הבכור כי הוא החומר, הוא השורד, הוא חי על חרבו, הוא מכיר את עולם החומר והוא גם נקרא נפש, נפש חיה. יעקב הוא אותה נשמת חיים שיש לנו, טיפה שלקוחה מהים הגדול של האחד, של האלוהות. הוא יודע את אחדות הניגודים, את השלום, את ההרמוניה.
המהות של יעקב רוצה רק להישאר בתוך האוהל, להיות בתמימות, בשלמות שלה על איזה שרם. מה מעניין אותה כל הבעיות של עולם החומר? ועשיו – עשיו מלך החומר, הוא יודע להיאבק בחומר ולשרוד ולהשיג תוצאות הכי טובות שאפשר בחומר.
הנביא עובדיה – מאבק בין עמים
עובדיה מדבר על היחסים בין יעקב ועשיו, אבל הוא כבר לוקח אותנו למקום של מאבק בין עמים. הוא לוקח אותנו – את עם ישראל – כאותו יעקב שלא יודע לחיות על חרבו, ואת העמים שהולכים נגדנו ומשעבדים אותנו – הם אותו עשיו.
ומאוחר יותר חז״ל גם קראו לרומי אדום, ואדום זה עם שלפי התורה יצא מעשיו שהיה אדמוני. אז רומי זו אדום, ואדום זה סמל לכל רודפי ישראל ושונאי ישראל שבכוח הזרוע משתלטים עלינו. ואנחנו אותו יעקב, רק נשמה שלא יודעת כל כך להתגונן.
חוקים רוחניים בעולם
אבל בפרשת וישלח עובדיה מתייחס סתם למאבק הזה, אבל בעצם הוא נותן לנו הזדמנות להכיר חוקים רוחניים בעולם. אנחנו המאמינים, התורה, הנביאים אחר כך וכל מי שמאמץ לליבו ולמודעותו את דברי נביאים, מאמין – הוא יודע בתוך תוכו שזה נכון.
שכמו שיש חוקים פיזיים לעולם – שהעולם נברא עם כוח משיכה, עם פיזיקה, עם כימיה וכולי, והעולם הזה שורד, קיים – באותה מידה קיימים חוקים רוחניים שבעצם העולם הזה נברא כדי שהחוקים הרוחניים האלה יתקיימו בתוכו. כאילו זה כלי כדי שהתסריט המושלם הזה של חיים כגן עדן יתקיים בתוכו.
אבל כמובן אין גן עדן ואנחנו לא חווים אותו, גם לא בחיים הפרטיים וגם לא בחיים החברתיים, הלאומיים, האוניברסליים. אבל המאמינים נשארו מאמינים שהחוקים האלה סופם להיות, להתממש.
דברי עובדיה – מסר לעשיו ולעמים
ועובדיה מדבר אל אותם עמים, אל אותה אנרגיה שקוראים לה עשיו שמתבטאת בעולם כוחניות גדולה, ואומר בשם אלוהים:
"אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קינך, בין כוכבים, משם אורידך נאום הוויה."
הוויה שווה אחד. שמו של הוויה – של יו״ד ה״א וא״ו ה״א – שווה אחד. אחד לאחד, כל הבריאה צריכה להיות באחדות של ניגודים. כל מי שהולך נגד אחדות הניגודים במוקדם או במאוחר יפול. עכשיו אפשר להאמין בזה, ואפשר להיות ציניים כלפי זה. אבל המאמינים מאמינים.
עובדיה אומר, שגם אם אתה עשיו – אתה אנרגיה כוחנית, שתלטנית, משעבדת, אגואיסטית, נצלנית:
"אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קינך, בין כוכבים, משם אורידך נאום הוויה."
"הלוא ביום ההוא נאום הוויה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשיו."
יבוא יום וכל התבונה וכל החכמה שאפשרה לאדום להשתלט, כמו פרעה, כמו הנאצים, כמו כל מיני אחרים בעולם שבאים רק מהמקום שלהם ולא מהמקום של האחד – יום יבוא חוכמתם תתנדף.
"שיבוא יום מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם."
זאת אומרת, לא מספיק שאתם עשיוים כאלה, ייעלמו, הם גם – וזה דווקא נחמד, זה מין סוג של תשובה – הם אפילו יתביישו. כשהם יזכרו, כשיזכירו להם איזה מהות הם היו, איך הם נתנו למהות הזאת העשוית להשתלט עליהם. ועובדיה ממשיך…
"כי כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגויים תמיד, ושתו ולעו והיו כלא היו."
מה הכוונה? כמו שאתם עם ישראל שתיתם את כוס תרעלה על הר קדשי, בבית המקדש הייתם מקריבים את הקורבנות סתם, ומבחינה מוסרית הייתם מושחתים, אז שתיתם שם את כוס התרעלה, הבית הזה נחרב ונשרף והיה רע מאוד. ככה כל הגויים שמתנהגים ככה בניגוד לחוקי הבריאה, בניגוד לחוקי האחד, הם ישתו גם, ושתו ולעו, יבלעו והיו כלא היו.
תחשבו אפילו על הנאצים, הדבר הכי קרוב לנו בהיסטוריה שלנו. איזו עוצמה אדירה, איזה עשיו ענק ואדיר זה היה, פחד אלוהים. איפה הם היום? נכון, יש להם ניצנים פה ושם, אבל איפה הרייך השלישי? וזה לא מילים בעלמה, זה באמת לא מילים בעלמה. תחשבו על זה.
ובסופו של דבר אומר עובדיה:
"ולא יהיה שריד לבית עשיו כי הוויה דיבר."
דיבר ההוויה. בראה את העולם גם בדיבור, וההוויה הזאת בדיבור שלה נתנה לנו עולם גן עדן. קיבלנו עולם של שבת שכולו שבת. עשיו לא מכיר בעולם כזה. עשיו הוא חול. ואני לא אומרת שעשיו הוא רע – עשיו הוא רק עשיו, ופשוט לא יכול להיות הבכור. זה הכול. אנחנו צריכים אותו כשאנחנו חיים את החיים שלנו, אבל לא יותר מזה. וזה בעצם כל הדברים שאומר עובדיה.
סיום – חזון אחרית הימים
ועובדיה מסיים במשפט הזה:
"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה להוויה המלוכה."
היום הזה בסופו של דבר, המהות שלו תשלוט בעולם בעזרתנו האדיבה. וזה ממש מתחבר למשפט שאמר הנביא ישעיהו בפרק י״א:
"שיבוא יום כי מלאה הארץ, כדור הארץ, דעה, מודעות את, את ההוויה הזאת של האחד, כמים לים מכסים."
כמו שאין מקום ריק ממים בים, ככה לא יהיה מקום ריק בתודעה של בני האדם, כולם, לא רק היהודים, ממודעות של האחד.
המעשים שאנחנו נעשה, האופן שאנחנו נתנהג בעולם, יצרו מודעות של האחד. ועשיו יהיה קיים, אנחנו צריכים אותו תמיד, אבל הוא בפירוש לא יהיה הבכור. הוא יהיה משועבד לישראל.
ואמר הרב קוק שכל אדם בעולם יש לו נקודה שהיא ישראל, ישר-אל. ואז עשיו יהיה קיים, כי כל עוד אנחנו חיים יש גם עשיו, אבל הוא יהיה משועבד.
למי תהיה השררה? אומר ככה: לישראל. "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים בתוכה". לא שנחיה בלי עשיו, אבל עשיו יהיה משועבד ל-י.ה.ו.ה.
תודה.
פרשת "וישלח": פרשנות
יש ותכונת אופי תפעל בעולם על פי בחירתו של האדם.
גם לוי ושמעון, וגם פנחס – הם בעלי אופי בלתי מתפשר. המסופר עליהם מדגיש את קנאותם . אבל משבט לוי יצא משה רבנו
