פרשת וישב

  שיל"ת

תקופה חדשה בחיי יעקב

המילה "וישב" מרמזת על תקופה חדשה בחייו של יעקב.
לאחר פרשת "תולדות" בה התוודענו אל תולדותיהם של שני האחים התאומים – יעקב ועשיו, דרמה גדולה של מתח ומאבק על הבכורה עד כדי סכנת מוות…

עברנו לפרשת "ויצא" בה נפתח פרק חדש בחייו של יעקב, בו הוא עושה את ה"לך לך" שלו וכמו סבו אברהם עוזב את ארצו ואת מולדתו ואת בית אמו ואביו ויוצא אל הלא נודע. שם הוא בונה את משפחתו ואת עושרו. שוב נתקל בקשיים גדולים של הישרדות…

המשכנו וקראנו בפרשת "וישלח" בה מתרחשת הפגישה הבלתי נמנעת בין שני האחים שתחילתה במשטמה גדולה, אמצעיתה במאבק פנימי רציני ביותר על מהות החיים, וסופה בהוויה חדשה שנוצרה והיא מתבטאת בשינוי שמו של יעקב לישראל: ישר-אל.

האם הגיע זמן שלווה?

ועתה הגיע זמן של "וישב", הלא כן?
לאחר תלאות החיים לא מגיע ליעקב, כאב המשפחה, ולישראל, כאבי האומה, קצת שקט ושלווה?

"אמר ר' אחא: בשעה שהצדיקים יושבים בשלווה, ומבקשים לישב בשלווה בעולם הזה, השטן בא ומקטרג – אומר: לא דיין שהוא מתוקן להם לעולם הבא, אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה?!"
(מדרש בראשית רבה)

המדרש מאתגר את עצם הרעיון של שלווה בעולם הזה. כאילו השלמות אינה מתיישבת עם מנוחה מוקדמת.

התכנית האלוהית – ברית בין הבתרים

כאן יש להזכיר את הנבואה שקיבל אברהם בברית בין הבתרים:
"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה… ואחרי כן יצאו ברכוש גדול…" (בראשית ט"ו 13–14)

התכנית ל"בריאת עם ישראל" מזרעו של אברהם עדיין לא החלה להתממש. איך יוכל יעקב לשבת בשלווה כאשר הוא החוליה שבאמצעותה אמורה להתגשם התכנית האלוהית?

עוד לא נפלה לבנת הדומינו הראשונה שתפעיל שרשרת סיבתית מופלאה שתוביל לירידה למצרים ולשעבוד.

שרשרת האירועים ההכרחית

איך תתגשם הנבואה אם:

• יעקב לא ישלח את יוסף אל אחיו?
• האיש לא ימצא אותו בשדה ויכוון אותו?
• האחים לא ישליכו אותו לבור?
• לא ימכרוהו למצרים?
• לא יגיע לבית פוטיפר?
• לא יואשם ויושלך לבור נוסף?
• לא יפגוש את שר המשקים?
• לא יזכרוהו לפני פרעה?
• לא יתמנה למשנה למלך?

האם היה סיכוי שיוסף יגיע לפרעה ללא כל המסלול הזה?

חושך קודם לאור

כפי שהעולם נברא "סוף מעשה במחשבה תחילה", כך גם נברא עם ישראל.
קודם חושך – "וחושך על פני תהום", ואחר כך "יהי אור".

גם בלידה, גם ביממה, גם בתהליך רוחני – קודם חושך ואחר כך אור.
הרע מעיד על חסרונו של הטוב ומשכלל אותו.

בעזרת האמונה, כח הנשמה שבאדם, יופל פרעה אל מצולות ועם ישראל יגיע להר סיני.

ייעוד הנשמה

יעקב עדיין לא השלים את ייעודו.
הדברים שנאמרו לירמיהו:
"בטרם אצרך בבטן ידעתיך" (ירמיהו א 5)
הם עקרון לגבי כל אדם.

שלושה שותפים באדם – אביו, אמו והקב"ה.
הקב"ה מוסיף את הנשמה, אותה אנרגיה "בלתי מדעית" שנפח באפיו נשמת חיים.

בתוך הנשמה טבועים מסלולי החיים, והבחירה ביד האדם – טוב או רע.

אז איזו שלווה חיפש יעקב?

שלווה או שלמות?

אולי אמר לעצמו:
חזרתי לארץ, משפחתי איתי, עושרי איתי, הגעתי אל המנוחה ואל הנחלה.

אבל זו אינה שלמות. זו שלווה חלקית.
והקב"ה הועיד לאדם משהו שלם יותר משלווה שיש לפרות באחו.

ולכן עוד לא תמו התלאות.

שבע עשרה השנים הטובות

דווקא 17 השנים האחרונות במצרים יהיו הטובות בחייו.

ר' יצחק מז'דיטשוב אמר:
"ועיקר החיות והתענוג שלו בעולם הזה היו באותן שבע עשרה שנה שחי במצרים… ויוסף הצדיק נעשה משנה למלך".

דווקא לאחר המסע הקשה – מתגלה הטוב.

מסר לחיים

כולנו רוצים לעשות "וישב".
כולנו רוצים מנוחה.

אך אנו כאן כדי לצעוד בדרך המיועדת לנו.
להיענות לדרך וללכת בה.

"רבות מחשבות בלב איש, ועצת יהוה היא תקום."                                              

הפטרות ופרשנות:

הפטרת וישב – מהחלום אל האחריות

ההפטרה עוסקת באופן שבו האדם נושא חלום. כאשר החלום משרת את האגו, הוא מעורר קנאה ופירוד. כאשר הוא עובר התמרה והופך לשליחות, הוא נעשה כלי של תיקון. יוסף לא מפסיק להיות חולם; הוא לומד להיות חולם עבור אחרים