במדבר

בפרשה זו יש תיאור כיצד עַם ישראל ערוך ומסודר, למחנותיו וּדגליו, בעת שחנו במדבר. בעצם, המערך/הסדר הזה היה כה מרשים עד שבלעם לא היה יכול לעצור את עצמו ואמר: "מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ"ד 5)

ברצוני להתיחס לסדר זה כאל דימוי למהות קיומו של האדם.

בלב המערך של שבטי ישראל היה ארון הברית עם הכפורת שעליה שני הכרובים היוצרים בחיבור כנפיהם פתח אל הנסתר, משם היה הקול מתדבר אל משה.

הציווי "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה) [לא כתוב 'ושכנתי בו', אלא "בתוכם"] מתכוון להדגיש שהמקדש הוא אמצעי על מנת להביא לתודעת האדם את קיומו של אלהים, שישכון בתוכו פנימה, בליבו, ואז, יש לקוות – שגם הבחירות של האדם יהיו כאלה הראויות למי שהוא בן-ברית של הקב"ה, לשותף שנברא בצלמו.

ליבו של המשכן, המקום הפנימי ביותר בו, היה מקומו של ארון הברית שנקרא "קודש הקודשים". בתוכו היו שני לוחות הברית שעליהם חקוקות 'עשר הדיברות' או בביטוי אחר 'עשר הדברים' שהם היסודות הרוחניים-החברתיים לקיומו של כל אדם ולחברה מתוקנת. להכנס אל 'קודש הקודשים' פרושו להכנס "לִפְנַי וְלִפְנִים", אל המקום הפנימי ביותר.

העובדהשֶלֵב הסידור המרשים של שבטי-ישראל היה "קודש הקודשים" מכוון אותנו אל התובנה שבני האדם בכלל, ועם ישראל בפרט, הינם שותפים של אלהים בעולם הזה. בני-ברית. ומכאן אל התפילה שהלוואי וליבנו, מרכז הוויתנו, כבני אדם, כקהילה וכחברה – יהיה גם הוא תמיד מרכז של הקשבה לקול הבורא, למען תיקון עולמו – עולמנו. שנשמתנו תשעבד את נפשנו וניצור מציאות של אחדות הניגודים ושלום.

מארבע צדדיו של ארון הברית היו מסודרים שלושה שבטים בכל צד, כאשר לכל שלושה יש קודקוד מוביל. ארבעת הקודקודים היו: במזרח – יהודה , בדרום – ראובן , במערב – אפרים , ובצפון – דן . (סביב למשכן חנה שבט לוי למשפחותיו)

הבה נילמד ונתברך מ'מדרש הַשֵם' של המובילים:

("מדרש שֵם" הינו פרוש של שֵם בדרך שיש בה קירבה אטימולוגית [שורש דומה] או פונטית בין השם ובין הדרשה)  

מיהודה  "…הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-יְהוָה–עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה" (בראשית כ"ט 35) ניקח את תכונת ההודיה, שהיא בשני תחומים: בראש ובראשונה להודות על מה שיש, ואף פעם לא להרגיש מסכנים, וחשוב לא פחות (ואולי יותר) להודות על האמת, מה שמאפשר תיקון ושינוי, ואז "יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ–יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ" (בראשית מ"ט 8) כפי שברכו יעקב אביו. יהיה שינוי לטובה!

מראובן: "…רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי–כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי"(בראשית כ"ט 32)  ניקח את היכולת להפוך עוני במובן של חסר להתבוננות מעמיקה, להפקת לקחים ולבניה חדשה. ראו – בן ! ראו – בנינו חדש!

גם אפרים "…כִּי-הִפְרַנִי אֱלֹהִים, בְּאֶרֶץ עָנְיִי" (בראשית מ"א 52)   מלמד אותנו שגם אם להפרעות ולמכשולים קוראים 'פרעה' , נוכל לקחת את מקום העוני והחֶסֶר ולהפוך אותו למקום של הפריה ופיריון.

ומדן  "…דָּנַנִּי אֱלֹהִים, וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי, וַיִּתֶּן-לִי בֵּן" (בראשית ל' 6) שנבין שבכל דִין, שהוא מצב של קושי וסבל ותקיעות – טמון גרעין של שינוי שרוצה להתגלות, לפרוח ולצמוח.

שנשתמש בכל מצב של דין מקפח וּמְעַוֵול לבנית דין של פלורליזם ושלום, דין של משפט וצדקה.

אמן כן יהי רצון !

תארו לכם, שכל המערך הזה, המסודר לתפארת, היה נע כגוש אחד בנתיב המסע במדבר, כשלפניו עמוד הענן ביום שהופך לעמוד האש בלילה – להראות להם את הדרך. וכשחנו לא הופר הסדר.

היה או לא היה? מה זה משנה? לאמונתי – היה, אבל למי שלא מאמין ישנם כאן סמלים וידע בוני-תודעה כזו, שהעולם והאדם יכולים רק להתברך בה.

בהמשך יש עוד תמונה של סדר השבטים