אורות של מודעות: כח הקיבול אשר לאדם

  שיל"ת 

“מפני כח הקיבול אשר לאדם ידיעה סותרת ידיעה, והרגשה הרגשה, וציור ציור, אבל באמת ידיעה מחזקת ידיעה, והרגשה מחיה הרגשה, וציור משלים ציור, וכל מה שמתעלה האדם כליו מתרחבים עד שמוצא בעצמו את התוכן הגדול של ה ש ל ו ם  ה פ נ י מ י , והתאמתן של הידיעות ההרגשות והציורים השונים זה עם זה. 

והדבר הולך ומתרחב, עד שבא לעומק עומקים, למקום ששם הסתירה חריפה ועזה מאוד, עד כדי קצף איתן של קודש. ומרוב ה ד ע ת  ה פ נ י מ י ת , המתרחבת ומתפשטת בכל קומתו הרוחנית של האדם, נעשה שלום חודר נוקב ויורד עד התהום ותהום בכלל "

(שער 'חכמת-הקודש' סימן ט )  

"כח הקיבול אשר לאדם" 

בעברית השרש ק.ב.ל הוא של הפועל 'לקבל' וגם של שמות העצם 'קבלה' ו'קיבול'. במילון אבן שושן 'קיבול' הוא: "נפח, חלל שניתן לקבל בתוכו משהו" וכן בהשאלה "תפיסה בחושים או בשכל, פֶּרְצֶפְּצְיָה' ומצטט המילון מתוך 'ספר הכוזרי': "זרע מצליח, יִצְלַח לקיבול הענין האלהי" 

כמו שכלי לא יכול לקבל אל תוכו יותר מניפחו, כך גם במצב הרוחני. התודעה היא כמו כלי. אם אדם מרוכז רק בעצמו הוא יכיל רק את עצמו. מעשיו, תגובותיו, רצונותיו ומאווייו יהיו מותאמים לנפח הנקרא 'אני'. זה לא רע, זה אפילו טוב. הבעיה מתחילה כאשר החיים מזמנים לו מגע עם אלמנטים אחרים של הבריאה שקיומם סותר את מעשיו, תגובותיו, רצונותיו ומאווייו. מה אז? ב"כלי המצומצם" נוצר מצב של או-או ותחושת הסתירה היא גדולה. 

או שאני, בעל-מפעל, אשים פילטר יקר שימנע זיהום-אויר או שמענין אותי רק לשמור את כספי. 

או שאתחשב בצומח ובחי שבסביבתי, או שאנצל כל פיסת קרקע לבנית נדל"ן כדי להגדיל אתת הוני 

או שהאנשים סביבי יקבלו את דעותי ויתמכו בתכניותי או שאראה בהם איום למעמדי ולסמכותי אם לא יהיו כך 

א ב ל אם ה"כלי" שנקרא 'תודעה' ירחיב את ניפחו, ישָנֶה את התוכנה שלו ל 'גם וגם' תעלם הסתירה ויבוא השלם הוא "השלום הפנימי", בלשונו של הרב קוק. 

"קצף איתן של קודש" 

כאשר בוחר האדם ליצור את מציאות חייו באמצעות התוכנה של 'תודעת- 'גם וגם' הוא בוחר בדרך לא קלה. הוא יצטרך לעמוד בטלטלה מחשבתית וריגשית מסתירות שהוא מודע להן ומכאלה שעדיין אינו מודע לקיומן והן טמונות במעמקי הוויתו. כל דעה תאבק על קיומה, כל רגש ירצה הכרה, כל רצון ירצה להתגשם, וכך נוצר "קצף איתן של קודש"  – ביטוי מקסים בעיני, שמשמעו: אמנם מתחוללת סערה בים החיים, אבל הקצף האיתן הינו התוצאה של  'גם וגם', של תהליך המיזוג, גל מתנפץ אל גל אך בעצם נוצר כאן חיבור, שמהותו תמיד 'קודש' (ה'חול' הוא הפירוד, הוא: או-או). 

"ה ד ע ת  ה פ נ י מ י ת" 

וכך, בתהליך הזה מתרחב "כח הקיבול אשר לאדם." ה"קצף האיתן של קודש" הוא כמו התנועה הסיבובית של האובניים כאשר החומר נמצא ביד הקדר  והכלי הרך הולך ומתרחב. בתהליך כזה האדם צולל למרומים !  

ועכשיו, חיזרו וקיראו שוב את דבריו של הרב קוק 

שבת שלום ומבורך,   

מירה