ישעיהו מ' פסוק 27 ומ"א פסוק 16
שלום לכם! אנחנו רוצים היום להתייחס, לפסוק מהפטרת "לך לך".
ישעיהו הנביא אומר לנו ההפטרה פותחת
"למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מהוויה ומאלוהי משפטי יעבור".
המשפט הזה אומרים אותו מתוך תחושה של צרה, של סבל. מרגישים שאלוהים הסתיר פניו מאיתנו או ממני. אין צדק "מאלוהי משפטי יעבור", אני לא מרגיש שנעשה לי משפט צדק. לא מעניין את אלוהים אם יש בכלל דבר כזה ואם יש אז מה אני מעניין אותו ואני מעניינת אותו. וזו תחושה של חוסר משמעות ושל חוסר צדק ועוול. ואם אנחנו עוברים רגע לפרשת לך לך פרשת לך לך חוץ מה "לך לך" המפורסם שאלוהים אומר לאברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. הוא גם מתאר לו שם משהו כמו בריאה, כמו שהוא ברא את העולם על פי אמונתנו. סוף מעשה במחשבה תחילה, כך הוא אומר לו תראה, יברא פעם מצאצאיך עם והעם הזה יברא גם כן סוף מעשה במחשבה תחילה. ומה המחשבה? אז הנה לפניכם, הוא אומר
" ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבוד דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ואתה תבוא אל אבותיך בשלום: תיקבר, בשיבה טובה. ודור רביעי, ישובו הנה: כי לא שלם עון האמורי עד הנה."
מה הוא אומר כאן בקצרה? כי אין לנו הרבה זמן. אבל בעיקרון, הוא אומר, אני הולך לברוא עם במחשבה תחילה שקודם כל הוא יהיה בבית עבדים ויעבדו אותו ויענו אותו, ואחרי זה הם יהפכו לגוי גדול והם ייצאו והם יחזרו אל הארץ כאן. עכשיו תארו לכם בזמן שהם יהיו עבדים הם לא יגידו "נסתרה דרכי מהוויה ומאלוהי משפטי יעבור"? הרי זה סבל עצום להיות במיצרים, במצרים, לעבוד איזשהו פרעה כזה אתה לא קיים בכלל בתור בן אדם? למה שבן אדם לא יבוא ויגיד אז נסתרה דרכינו? ההוויה הזאת? אין אין דבר כזה אין טוב בעולם. העולם נברא טוב נכון יפה מאוד אבל זה התקלקל ואין לו תקנה. מעוות לא יוכל לתקון. אבל בדיוק כל סיפורי התורה שהזוהר אומר שהם רק לבוש, שאנחנו נפשיט את הלבוש הזה, אנחנו נגלה שהסיפור של פרעה והוויה הזו שבראה את העולם אומרת שיש בעולם הזה עולם הטבע פרעאים כאלה, שמנצלים את הניגודים ומנצלים את הכוח כדי להשתלט, לנצל, לשעבד וכו. אבל הם לא ישרדו. הם הדבר החולף, הם לא לפי תכנית הבריאה. התכנית של ההוויה שבראה את העולם ונפחה נשמה באפינו ,
זו הוויה של האחד, של אחדות הניגודים, של שלום, ולוקח זמן עד שאנחנו מבינים שהאחדות בין הטוב והרע גם כן יש לה משמעות. כמו שאומר הרב קוק שהרע משכלל את הטוב בעולם, יש לו תפקיד, לרשע יש תפקיד. אז מפרספקטיבה היסטורית אנחנו רואים שזה עובד. אנחנו רואים שזה נכון, אבל כשהאדם נמצא בתוך זה באופן אישי קשה לו. ואז הוא אומר את מה שההפטרה אומרת "למה תאמר יעקוב, ותדבר ישראל: נסתרה דרכי מיהוה, ומאלוהי משפטי יעבור" . עכשיו באופן אישי בחברה הישראלית, אנחנו גם יכולים להגיד את זה. אדם שנעשה לו עוול יש חוקים בכנסת שזה בושה איך לא מתקנים אותם? עזבו כבר את זה שלא מחוקקים חוקים טובים יותר, אבל יש חוקים איך איך לא משנים אותם? איך לא דואגים יותר לחלשים? איך מתנהגים אחד לשני? אז אדם שחווה סבל ואי צדק וקשיחות ואטימות בחברה הישראלית יכול להגיד את אותו דבר. "נסתרה דרכי מהוויה" אין צדק "ומאלוהי משפטי יעבור" הוא מרגיש בדיוק את זה. אבל הוא צריך לזכור שיש אפשרות שזה יהיה חולף. צריך להשתמש ולמצוא שותפים לשימוש באותה אנרגיה, באותה תוכנה באותו יהוה, שנמצא בתוך כל אדם ואדם מטבע בריאתו, וביחד לעשות את התהליך הזה של תיקון עולם, לשנות את מה שצריך לתקן.
ואז כשאנחנו פותחים את עצמנו להוויה הזאת ומאמינים שנסתרה דרכי מהוויה, זה סוג של אשליה. זה מה שאני חווה כרגע ואני חייבת לצאת מזה ולהוכיח לעצמי שאני יכולה לצאת מהמייצרים האלה כשאני אשתמש בכוח הזה עם השותף הבכיר והנסתר שלי בעולם הגלוי. יש לי גם שותף נסתר ואני יכולה כן להגיע למצב שאני לא ארגיש "שנסתרה דרכי מהוויה", שאני ארגיש בדיוק ההיפך. ולכן ההפטרה באמת מסתיימת. הנה לפניכם אומרת, בסוף
"תזרם (את כל הפרעים למיניהם) ורוח תשאם, וסערה תפיץ אותם: ואתה תגיל בהוויה בקדוש ישראל תתהלל".
זה המסר שלפעמים אנחנו יוצאים לדרך. לך לך, לך לעצמך, לטובתך או לרעתך. ואנחנו חושבים שיהיה רק נפלא. אבל מתחילים הקשיים בדרך המכשולים, הסבל, אבל שזה לא יסיט אותנו ממיקוד מהמיקוד שההסתר פנים הזה הוא זמני וחולף, ובסופו של דבר רגיל בהוויה בקדוש ישראל נתעלה.
פרשת "לך לך" – פרשנות
הספור על ירידת אברם ושרי מצרימה בגלל הרעב הוא סיפור שבא ללמדנו שהאמונה והתפילה הם גורם משמעותי בהתמודדות האדם עם מצבים בחייו – ובוודאי במצבים קשים וקיצוניים.
