שלום לכם,
אני רוצה היום להביא לידיעתכם משהו שלא מרבים לתת עליו את הדעת אבל הוא מאוד מאוד מאוד חשוב. הוא קשור במילה איך כותבים אותה ומתוך האותיות שלה באה המהות שלה. והמהות שלה אם אנחנו מבינים אותה והיא נצרבת בתודעה היא בוראת עולם אחר ויוצרת מציאות אחרת. ואני רוצה להתייחס אל שמות האלוהים בכלל.
הרי אתם כולכם מכירים כל מיני שמות של האלוהות. אנחנו מכירים את אלוהים ואל ואדוני וצור ושלום ושלם ואחד. יש גם את השם שקוראים לו השם המפורש שזה היו ה. עכשיו כל שם בעצם קשור למהות אחת. זה כמו שיש בן אדם שיכולים לקרוא לו נגיד ד או דודי או דודינקה או דודו אבל זה אותו בן אדם כל פעם עם אנרגיה אחרת. כל פעם עם תכונות אחרות. והאלוהות כל שם שלה זה בעצם סוג של אנרגיה אחרת בתוך המכלול האחד הזה. כמו שאנחנו בני אדם שיש לנו אנרגיות שונות. פעם אנחנו כועסים, פעם אנחנו עדינים, פעם אנחנו אגרסיביים, פעם אנחנו עצובים, זה הכל אנחנו. אבל השם המפורש כותבים אותו י-ה-ו-ה. ואנחנו חבל מאוד שבדרך כלל תמיד אפשר להגיד כשאנחנו רואים את ה-י-ה-ו-ה אנחנו אוטומטית קוראים אדוני. ולפני שאני אראה לכם כמה זה חבל שאנחנו מחליפים את ה-י-ה-ו-ה באדוני, אז אני רוצה להסביר משהו על האותיות האלה י-ה-ו-ה.
אם ניקח את ה-י הראשונה נשים אחרי ה-ו נקבל את המילה הווייה. האותיות י-ה-ו-ה אנחנו לא יודעים בעצם איך להגות אותם. אפשר לנקד אותם מהרבה צורות. הכהן הגדול היה נכנס פעם בשנה ביום הכיפורים אל קודש הקודשים והיה הוגה את השם המפורש. אני לא יודעת מה הוא היה עושה שם ואיך הוא היה עושה שם. אולי יש מקובלים גדולים לא יודעת שיודעים מה היה עושה כהן גדול, אני בטח לא יודעת. אבל אני יודעת שהוא היה הוגה את השם המפורש בכל מיני צורות. ואנחנו לא יודעים באמת איך אומרים את זה. אבל י-ה-ו-ה זה אותיות של היה, הוה ויהיה, קודם כל. וזה אומר לנו שההוויה של האלוהות היא מעל לזמן כפי שאנחנו מכירים אותו. האלוהות לא מתחילה ולא נגמרת כמו החומר. כמו אנחנו שמתחילים ונגמרים. זאת הווייה נצחית. והיא בטח נצחית מעל אותו קיום חולף שלנו כאן על כדור הארץ בתוך גוף בחומר. אז זה קודם כל ה-י-ה-ו-ה הזה.
אבל דבר נוסף, ה-י-ה-ו-ה הזה מדמים אותו באותיות שלו, את ה-י ואת ה-ו, לעולמות עליונים ולעולמות תחתונים. ה-י מדומה אפילו לראש וצבר. זה ה-י-ה-ו-ה זה הנקודה העליונה וגם במוח. זה מקום הנשמה שלנו. וה-ו זה עמוד השדרה. זה אותו סולם שמושך מלמעלה למטה את השפע או יוצר את החיבור בין העולמות התחתונים. ה-י וה-ו יחד יוצרים בעצם את כל מהות הקבלה על רגל אחת. את החיבור בין העולם הנסתר והעולם הגלוי, בין עולמות עליונים ועולמות תחתונים. שזה בעצם כל הסוד של הקיום שלנו כאן עלי אדמות.
אז בהפטרה של פרשת בראשית אנחנו קוראים את הפסוקים הבאים, הנה לפניכם בספר בראשית אנחנו קוראים: "ויצר הווייה אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". אפשר לדבר שעות על הפסוק הזה. אבל אני רוצה להדגיש את ה"ויפח באפיו נשמת חיים". לא כתוב "וייתן באפיו נשמת חיים". לא כתוב "ויישם באפיו נשמת חיים". "ויפח" נפח באפיו נשמת חיים. זה אומר שההוויה אלוהים הזאת, ההוויה הזאת, נפחה נשמת חיים. "ויפח" זה אומר נתן לו מי שלו. כלומר ההוויה שבראה את העולם במאמר בתודעה הזאת שיצרה יש מאין, יש לנו תוכנה שלה בתוכנו. כל אדם בעולם.
עכשיו העולם הזה, עולם החומר, הוא מלא ניגודים: דומם, צומח, חי למיניו למיניו למיניו וגם מדבר. גם האדם מלא ניגודים ושונות. אבל ההוויה הזאתי היא ייצרה עולם מאוזן, הרמוני, גן עדן, עולם שאיחד את כל הניגודים. זאת ההוויה של הבריאה, זאת ההוויה של הבורא שמאחד את כל הניגודים בשלם, בשלום, בהרמוניה ובאיזון.
המשפט השני שאנחנו רואים בספר דברים כתוב שם: "שמע ישראל הווייה אלוהינו הווייה אחד". ההוויה של האלוהים שלנו ושל העולם כולו זה של הווייה של אחד. שהוא אותיות שורש בעברית שמאחד. מה מאחד? את כל הניגודים. כי העולם מלא ניגודים. אז ההוויה של האלוהות היא כמו ההוויה של הנשמה שלנו. היכולת לאחד את הניגודים ולהחזיר את העולם למצב הבראשיתי שלו לגן העדן.
והפסוק שאנחנו קוראים בהפטרה של בראשית, אתם רואים שכתוב: "אני הווייה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהילתי לפסלים". הפסילים מייצגים עולם של ניגודים. עולם שאל נלחם באל, אליל נלחם באליל. לכל אחד יש את הפסל שלו והוא רוצה שהוא יהיה לפני האחרים. אבל ההוויה של אלוהינו שהוא אחד ויחיד. שהוא של כל העולם כולו, גם של הטובים וגם של הרשעים, של כולם. זה הווייה של האחד, של אחדות הניגודים. לכן ביום ההוא יהיה הווייה אחד ושמו אחד. מעתה כל פעם שנראה את האותיות י-ה-ו-ה נזכור שמדובר בהוויה. לא באדוני, לא באיזשהו אדון. לא באיזשהי אלוהות שהיא מחוץ לנו. אלא בהוויה משותפת לבורא ולמה שנמצא בתוכנו, לנשמתנו. זאת הווייה שיוצרת את החיבור בין הבריאה לבין נזר הבריאה לבין האדם. ומהמקום הזה נוצר הברית. ולחיות מתודעה של נשמה. מהוויה של נשמה זה להיות בן ברית של האלוהות. וזה נקרא להיות בתהליך של תיקון עולם.