עולם החומר, הוא מלא ניגודים: דומם, צומח, חי למיניו למיניו למיניו וגם מדבר. גם האדם מלא ניגודים ושונות. מנגד ההוויה של הבריאה היא ההוויה של הבריאה, זאת ההוויה של הבורא שמאחד את כל הניגודים בשלם, בשלום, בהרמוניה ובאיזון.

יש אנשים שהם תלמידי חכמים ענקיים אבל הם ממש לא לימודי הוויה. הם ממש  לא מכירים את התודעה של ההוויה. הם רודפים את כל מי שלא כמוהם והם אינם מחפשים אחדות כי אם אחידות... ואין שום שלום מתלמידי חכמים כאלה.

"למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מהוויה ומאלוהי משפטי יעבור". המשפט הזה אומרים אותו מתוך תחושה של צרה, של סבל. מרגישים שאלוהים הסתיר פניו מאיתנו או ממני. אין צדק "מאלוהי משפטי יעבור", אני לא מרגיש שנעשה לי משפט צדק.

הפטרה זו היא סמל מופלא, מטפורה מדהימה איך העולם הנסתר ה"יהוה" יכול דרכנו להיות צינור שמחייה מתים. שהוא במובן המטפורי לצאת מדיכאון. לצאת ממצב קשה. לקחת את הנשמה שלנו שתגהר על הנפש שלנו ותוציא אותנו לחיים חדשים.

כמו שאברהם הוליד את יצחק אחרי שהוא נימול, כך שלמה נולד אחרי שהייתה הסרה של עורלת הלב של דוד.

בפרשת השבוע מסופר על הבאתה של הכלה הרחוקה הלא היא רבקה אל יצחק, ובכך מתחיל פרק הזוג השני בסיפור תולדותיה של המשפחה שהיא השורש ממנו צמח עם ישראל. 

פרשת יעקב ועשו היא רבת חשיבות מבחינת דרכו של האדם אל המודעות. עשו ויעקב הם זוג תאומים ברחם. כל אחד מהם הוא יצור נפרד, עם נשמת חיים משלו, אך שניהם, יחד עם אִמם, מאוחדים במחזור דם אחד

פרשת תולדות עוסקת ביחסים בין יעקב ועשו, שני אחים שונים לחלוטין. ההפטרה ממלאכי ממשיכה את הנושא ומדברת על היחס בין יעקב לעשו כסמל לשתי אנרגיות רוחניות: המסר המרכזי הוא אחדות הניגודים - המאבק הפנימי שקיים בכל אדם בין חומר לרוח, בין המוחצן לפנימי, בין סערה לשלווה.

שני פעלים, שתי משמעויות, שני פנים בחיים: יציאה מ...   הליכה אל... יעקב יוצא מן המֵיצרים שחייו בארץ נהפכו לו. התורה משתמשת בשורש י.צ.א בסיפור המכונן את ההויה הישראלית והוא השחרור מעבדות לחרות - סיפור יציאת מצרים.

אם כתוב "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב" או אם כתוב "וַיִּבְרַח יַעֲקֹב", בעצם זה סמל לאדם שבורח מהתמודדות. הוא עשה משהו, אבל הוא בעצם לא נשאר להתמודד עם התוצאה של מה שעשה.

יש ותכונת אופי תפעל בעולם על פי בחירתו של האדם. גם לוי ושמעון, וגם פנחס – הם בעלי אופי בלתי מתפשר. המסופר עליהם מדגיש את קנאותם . אבל משבט לוי יצא משה רבנו

עובדיה מדבר על היחסים בין יעקב ועשיו, אבל הוא כבר לוקח אותנו למקום של מאבק בין עמים. ישראל - יעקב שלא יודע לחיות על חרבו, ואת העמים שהולכים נגדנו ומשעבדים אותנו – הם אותו עשיו.