דברים ליום הכיפורים
בתורה שבכתב כתוב:
" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם " (ויקרא כ"ג 26-27)
בחודש תשרי, הוא החודש השביעי מניסן – שהוא הראשון לחודשי השנה בתורה - בעשירי לחודש – כלומר ב-י' בתשרי אנו אמורים לענות את נפשנו.
התורה שבעל- פה נתנה את הפן המעשי לציווי זה בצורה של איסורים.
כיון שההתיחסות אל ה'נפש' כבר מוזכרת בתורה במילים:
" רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר " (דברים י"ב 23)
ואמר רד"ק (כמו הרבה פרשנים אחרים) בפרושו לתהלים ל' 10:
"...כי הדם הוא הנפש, והנפש היא החיים הטבעיים..."
מכאן ברור שעינוי הנפש צריך שיהייה קשור קשור לחיים הטבעיים, לחיי הגוף, לחיי החומר ולמציאות הנובעת מחיינו החומריים.
ההלכה אוסרת ביום הכיפורים: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה (מריחת שמנים או קרמים על הגוף), נעילת הסנדל (מעור) ותשמיש המיטה (קיום יחסי מין).
כל ההמנעויות הללו מנתקות אותנו מן הגוף שלנו. רוצות לגרום לנו להתעסק או לחוות את הקיום הפיזי שלנו כמה שפחות, באותה יממה הנקראת 'יום הכיפורים', מבקשות מאיתנו להיות כמה שיותר ישויות ללא גוף, ללא חומר. להתקרב לדרגת מלאכים.
אם כך, מה כן עלינו לחוות? באיזו סוג קיום אחר עלינו להתרכז?
התשובה קשורה בהכרת ובהבנת הקיום השני שיש לאדם והיא ה"נשמה" . היא אינה החיים הטבעיים של הגוף, של החומר. היא הקיום העל טבעי, כביכול, שקיים מעל לחומר.
מדוע כביכול? כיון שכל אדם יודע את נשמתו ואת רגעיה הברוכים, וכשזה קורה, זהו הדבר הכי טבעי שיכול להיות, ומה למפריע נהפך ללא טבעי.
במה דברים אמרוים? אם הגוף חווה את הפירוד והשונות שבחיים על פני האדמה, הרי שהנשמה חווה את החיבור, את האחדות והאהבה שקיימת מעל לרמת פירוד. גוף הנר העשוי מחֶלֶב הוא הגופנפש שלנו, אור הלהבה המאחד את שאי אפשר לאחד בחומר, הוא יכולתנו הנשמתית שכשאנו פועלים על פי התוכנה שלה אנו יוצרים מציאות של שלם, של אהבה, של אחדות למרות הניגודים החיצוניים.
צא/י ולמד/י מכאן שבאמת, באמת, באמת – עינוי הנפש הגדול ביותר הוא לבקש סליחה באמת.!
להוריד חסימות, מחיצות, שְנָאוֹת וּקְנָאוֹת וכיו"ב
לשעבד את ה'נפש' אל ה'נשמה'
ה'נפש' מתבצרת בעמדה המפרדת ה'אני צודק/ת" ו'הנשמה' רוצה להתחבר ולחוות את ה'אחד' את האהבה והשלום.
יום הכיפורים, כמו כל מצווה של התורה, יש לו את הרובד של ה"נשמע" ואת הרובד של ה"נעשה".
קיום האיסורים בלבד הוא ה"נעשה" אך אין לו ערך בלי ה"נשמע" בלי המשמעות, בלי הפנימיות של היום הגדול והנורא הזה, שבו התורה מצווה עלינו "וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם"
ישתעבד עולם הפירוד אל עולם האחדות
ישעבדו אנרגיות המלחמה את אנרגיות השלום
הן בעולם הפרטי והן בעולם הכללי
ועל זה נאמר: "כִּפּוּרִים כְּ(כמו) פוּרִים" - "ונהפוך הוא"
ונאמר: א מ ן !
גמר חתימה טובה
הרַבָּה מירה רז
נספח
מרחיקת לכת ביותר הינה המימרא הידועה : "כיפורים כ-פורים". מקורה של מימרא זו בדברי המקובלים ע"פ מה דאיתא (שיש) 'בתיקוני הזוהר' שיום הכפורים נקרא כן ע"ש הפורים, שכן עתיד יוה"כ להתהפך ליום של עונג כפורים. ע"פ קביעה זו של הזוהר משמע שיום הכיפורים רק מתדמה, רק מתקרב במדרגתו לחג הפורים- היתכן?! כלום ניתן בכלל להשוות את רגעי שיא הרוחניות בשנה, בדקות האחרונות לפני נעילת השער, בהן מכריזה כנסת ישראל קבל עם ועולם "שמע ישראל, ה' אלקינו ה' אחד", "ה' הוא האלקים", לחג הפורים שאינו מקודש אף באיסור מלאכה?
חומר למחשבה ביום הכיפורים הזה
אם תירצו לשתפני אשמח
