סימנים
ביום האחרון לעבודתי כמורה בכלל ובתיכון חדש בפרט, החזרתי את מפתחות התא והשער לשרת, ויצאתי לכיוון השער האחורי של בית הספר, דרכו תמיד הייתי באה ויוצאת, ואשר אותו הייתי פותחת במפתח שזה עתה החזרתי.
ידעתי, שיתכן ואתקל בשער סגור, ואם השומר לא יהיה שם אצטרך לחכות. מצד שני, חשבתי, ודאי, אולי יבוא איזה מורה שלו יש מפתח ואצא איתו. ואכן, מרחוק ראיתי את השער כסגור, וכסא השומר ריק.
חשבתי, הנה אצטרך לחכות, אך גם חשבתי ניראה מי אבוא, אולי יבוא מישהו.
עוד אני חושבת והנה מורה למתמטיקה עולה חדש מרוסיה, שניהלתי איתו שיחה ידידותית בחדר המורים במשך השנה, מתקדם לעבר היציאה, כשפרח בידו, מאת התלמידים לאות פרידה.
שאלתי אם יש לו מפתח, והוא אמר באבירות ובחיוך שבשבילי הכל. צחקנו, וכשהתקרבנו לשער ראינו שבעצם הוא היה פתוח ובעצם הייתי יכולה לצאת גם בלעדיו.
תוך כדי שיחה ידידותית הגענו עד המכונית שלי ואני התפעלתי מהעברית שלו כששמעתי שהוא רק 3 שנים בארץ. הוא טען שהשפה אינה שגורה עדיין בפיו (כך בדיוק), ואני אמרתי שאני לומדת ספרדית ואם תוך 3 שנים אדבר ספרדית כמו שהוא מדבר עברית עכשיו, אהיה מאושרת.
ואז אמר לי: "לנו העולים יש מנוע מצוין, קוראים לו 'אין ברירה' ".
צחקנו ונפרדנו לשלום.
כך נגמר יומי האחרון כמורה.
