שיל"ת
שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד

פרשות 'מטות – מסעי'

בשבת זו מסתיימת הקריאה בספר 'במדבר'. עשר פרשות העוסקות בקורות בני ישראל במדבר סיני.

אבל אל לנו לטעות ולחשוב שלפנינו ספר היסטוריה.כלומר, ספר שהדבר החשוב לו ביותר הוא למסור את קורות העיתים. אם כך היה הדבר הרי שלמשל, ספור המפקד בתחילתו היה צריך להכתב לגמרי אחרת.
במבוא לספר בהוצאת 'דעת מקרא' נכתב כך: "אינך מוצא בספרנו, כיצד בצעו את המפקד, באיזה בעיות נתקלו בעת ביצועו. אין בו תאור המשטר וסדרי החיים במחנות במדבר וכד'. ברם תאור כזה היה נדרש, אילו היתה מגמתו של הספר היסטורית גרידא." בהערה כותב הפרשן יחיאל צבי מושקוביץ: "ראוי לציין, שלמעשה לא ידוע היום ספר היסטורי שנכתב בתקופה של יציאת מצרים. הספרים הראשונים מן הסוג הזה הידועים לנו הם מתקופה מאוחרת הרבה (מימי היוונים)." (המחקר לא מיַחס את זמן כתיבתו של הספר ליציאת מצרים, אבל גם לא לתקופה היוונית המאוחרת. מ.ר.)
או למשל, סיפור 'התיירים' (המרגלים) שנשלחו 'לתור את הארץ' (פרק י"ג). מארוע זה נגזר עליהם 'לתור' ארבעים שנה במדבר. כתיבה היסטורית היתה מתעדת מה הביא את העם לדרוש לשלוח שליחים, דיווח על פגישתם עם משה. כל עיתונאי טוב היה מחפש מקור שידליף לו מי אמר למי מה...כיצד נפרד מהם העם, בוודאי היה איזה טקס ששילח אותם אל הארץ המובטחת. לפעמים נכתב משפט קצר שמגרה עוד יותר את הסקרנות לדעת מה היה באמת, אבל אין זה עולה חשוב למגמתו של הסופר המקראי. מה שחשוב לו הוא שנדע מה קרה לאמונתם של בני ישראל לנוכח הפחדים שהתעוררו. האם הם יכלו לשמור על הקשר בין האלוהי לאנושי, האם הם ראו את החזון המלא ולא רק את החלק הבעיתי מתוך התמונה השלמה... האירועים ההיסטורים הם התפאורה למסר הרוחני העולה מן העובדות בשטח, והמגמה היא שתינתן לנו בינה בליבנו "להבין ולהשכִּיל, לשמוע, ללמוד וּללַמֵּד, לּשמור וֱלַעשות וּלְקַיֵם את כל דברי תלמוד תּוֹרָתֶךָ באהבה" (מתוך ברכת 'אהבה' בתפילת שחרית) ׂ
אם כן מהי מגמתו של הספר?
מגמתו היא לללמד את הקורא/ת - הלומד/ת שהמתרחש על פני האדמה באופן גלוי, קשור קשר בל ינתק עם העולם הנסתר, האלוהי. שהחוקים החברתיים, הרי הם- 'המצוות שבין אדם לחברו' אמורים להוציא לפועל את החוקים הרוחניים שעליהם מושתת עולם בר-קיימא. (המבול החריב עולם שהתעלם לחלוטין מחוקים אלה)
הברית בין אלהים ואדם, בין נשמה ונפש, בין גלוי ונסתר – היא אחדות הניגודים שמצד אחד הכי קשָה לביצוע, אך מצד שני היא השער של גן העדן האבוד.  
 
שבת שלום ומבורת
הרבה מירה רז

    © Raanan Raz