פרשת אמור
בחלקה השני של פרשת "אמור" נמסר לנו סדר המועדים. "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ--אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי"
הזמן הפותח את הרשימה אינו חג אלא דווקא השבת. "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: שַׁבָּת הִוא לַיהוָה, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם"
אחריה חג המצות"בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ--בֵּין הָעַרְבָּיִם: פֶּסַח, לַיהוָה. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָה: שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ"
ספירת העומר וחג השבועות "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַיהוָה... וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ: חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל-מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם"
יום תרועה (הוא ראש השנה) "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן--זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ. כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ" (ראש השנה שלנו חל ב-א' תשרי שהוא החודש השביעי מניסן שהוא החודש הראשון ע"פ התורה)
יום הכיפורים "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם".
חג הסוכות "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, לַיהוָה. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ"
ושמיני עצרת "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם... עֲצֶרֶת הִוא--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ"
ששה חגים יש לנו מן התורה (ספירת העומר אינו חג אלא הזמן שבין חג הפסח לחג השבועות. חודש אייר שבו אנו מצוים עתה חל כולו בתוך ימי ספירת העומר) ושבת.
לכאורה שונים החגים אלה מאלה בסיפור שהם מספרים ובפולחן שלהם, והשבת בכלל ניראית כמשהו בפני עצמו - יום של שביתה ממלאכה ומנוחה. בפסח עורכים את ליל הסדר על מנת לקיים "והגדת לבנך" את סיפורה המופלא של יציאת מצרים, אחר כך מתחילים לספור שבעה שבועות וביום החמישים הוא חג השבועות הסיפור הוא של מתן תורה (או בפַּן החקלאי של החג - הבאת הביכורים ולחם החיטה הראשון אל הכהן). אחר כך בראש השנה המצווה החשובה ביותר היא לשמוע תקיעת שופר וביום הכיפורים ישנו הצום ואיסורי-גוף אחרים והנה הגענו לסוכות ואנו בונים סוכה שמצוּוִים לֵישֵב בה ומברכים על ארבעת המינים ובשמיני עצרת (שבא"י היא יום שמחת תורה) אנו עורכים הקפות עם ספר התורה, קוראים את הפרשה האחרונה ומתחילים לקרא בספר בראשית.
אמרתי שלכאורה קיים שוני בין כל המועדים הללו אבל האמת היא שמבחינת המשמעות זוהי אותה הגברת בשינוי אדרת.
המשמעות הפנימית של כל הנ"ל היא אחת - תיקון עולם.
מושג עתיק יומין שמבקש מהאדם להשתמש במלוא פונציאל הטוב שבו על מנת להפחית את כמות הסבל בעולם, לתקו עוולות, ולהרבות טוב.
השבת – היא "זֶכֶר למעשה בראשית" וגם "זֶכֶר ליציאת מצרים". היא מזכירה לנו ע"י המנוחה שיש חיים אחרים, שאפשר גם אחרת. על השבת נאמר שהיא "תכלית מעשה שמיים וארץ" כלומר – שבשבילה נברא העולם, שראוי שבעולם תשרור שבת תמידית כפי ששררה בסיום הבריאה. העולם שנברא היה עולם שכולו שבת , עולם שהמלחמות המריבות הקנאות והשנאות היו בו בשביתה מלאה. כשהאדם מפנים זאת ושואף להחזיר את העולם למצבו הבראשיתי באמצעות הוצאה לפועל של פוטנציאל הטוב שבו, לטובת הכלל ולמניעת עוול ולעצמו הרי יש לו חלק בתיקון עולם.
בפסח – אנו זוכרים ששלטון שמתקיים על שעבוד של אחרים, שמנצל ומאיים ומפחיד והורג על מנת להעצים את עצמו בלבד, לא תהיה לו תקומה. הסבל שהוא גורם יגיע לקיצו במוקדם או במאוחר וכל בן אנוש ראוי שיהיה כמו משה רבנו – שליח של ההויה שבראה עולם טוב מאוד – ויפעל שהשפעתו של'פרעה' מכל סוג תעלם. זהו המסר של פסח לתיקון עולם.
בשבועות – ניתנה לנו התורה. כפי שרופא רושם תרופה לריפוי כך בורא העולם נתן את התורה כמזור לעולם חולה. כל חוק שכתוב בה סימן שהיה בו צורך. "לא תגנוב" נאמר כי גנבו. "לא תנאף" נאמר כי נאפו ועוד ועוד. לימוד מעמיק בתורה אמור להכשיר את האדם להיות חף ככול שניתן ממעשים שמקלקלים עוד את העולם ובכך הוא תורם לתיקונו.
בראש השנה – הנקרא גם "יום הדין".אין הכוונה ללמדנו את חוקי/דיני הטבע, הדין המדובר בו כאן הוא הדין הרוחני. חוקי-מוסר, עקרונות-על של צדק שלאורם עלינו לבדוק את דרכינו. קול השופר קורא לנו להתעורר מתרדמתנו הרוחנית, להשתנות לטובה, לשפר את דרכינו. בחג זה אנו זוכרים את אותם חוקי-חיים להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וּלְלַמֵד לשמור וְלעשות וּלקיים עולם טוב יותר. מודעות לתיקון עולם.
ביום הכיפורים – ככל שנסתכל בנו פנימה, נעשה חשבון נפש אמיתי בינינו לבין עצמנו, ונודה על האמת גם אם היא קשה לנו, על מנת שיקרה השינוי לטובה, כך, באופן הכי פשוט נהיה מתקני עולם. תיקון העולם החברתי, העולמי מתחיל בתיקון הפרטי, העצמי ואין כמו יום הכיפורים להזכיר לאדם את אחריותו האישית על מצבו של הטוב בעולם.
בסוכות – סמלי החג – הסוכה וארבעת המינים – הם סמלים מובהקים של תיקון עולם. הסוכה נקראת גם "סוכת שלום" ותחת הסכך שלה אמורים לשבת כשלם כל החלקים השונים של עם ישראל בפרט ושל החברה האנושית בכלל. ארבעת המינים המאוחדים ביד המברך/ת הם סמל לאחרות של ניגודים תחת סכך השכינה. חג זה מסמל בעצם עולם מתוקן.
שמיני עצרת ושמחת תורה – על מה השמחה? שגמרנו עוד שנה של קריאה ולימוד התורה כולה והתחלנו קצת מבראשית, ויש בזה תקווה ואמונה שאכן השכלנו בשנה שחלפה, עוד קצת "לתקן עולם במלכות שדי", ושהנה מתחילה לה שנה חדשה של קריאה ולימוד בתורה ואנו נוכל להמשיך בתיקון עולם שהרי לא עלינו המלאכה לגמור אבל גם אין אנו רשאין ליבטל ממנה.
התורה היא תיקון העולם הזה - כשאדם מפנים את המשמעות ולא מתעסק בפולחן כדבר העיקרי.
קטע לסיום מספר "תפארת ישראל" פרק נח לרבי יהודה ליוואי המהר"ל מפראג.
וזה כי אין ספק, שהתורה שנתן השם יתברך הוא תיקון עולם הזה.ובשביל תיקון עולם הזה להישירבני אדם אל תכלית הטוב שיהיו טובים בעולם הזה, ויהיה מציאות עולם הזה כמו שראוילהיות, לכך נתן לנו התורה. וזה כי השם יתברך ברא את העולם הזה, והעולם הזה הוא בעלחסרון בוודאי, ובו ברא יצר הרע. ונראה כאילו היה הבריאה חסרה, וצריך להשלמה, ואיןהשלמת העולם רק בתורה שהיא מסלקת היצר הרע, עד שאמרו (קידושין ל' ב) כי התורה היארטייה ואספלנית ליצר הרע. ולכך נתן התורה, ואמראם בחקותיתלכו וגו', הכל הוא לסלק הרע מן העולם כדי שיהיה הבריאה בשלמות.
שבת שלום ומבורך הרבה מירה רז
