פרשת תצווה
בפרשה הקודמת ניתנו ההוראות לבנית המשכן, ואילו בפרשת השבוע 'תצוה' מפורטות ההוראות להכנת בגדי הכהונה. בתחילה מפורט בגדו של אהרון הכהן הגדול: האפוד,המשבצות והשרשרות, חושן המשפט, המעיל, הציץ, הכתונת המצנפת והאבנט ולבסוף בגדיהם של בני אהרון הכהנים.
כאשר לומדים את כל הפרטים הללו כסמלים, מקבלים תובנות מעניינות ומרתקות על מהות קיומו של האדם.
היום, זוהי בעצם הרלוונטיות של לימוד פרשות כאלה, כיון שעיסוק עובדתי בלבד בחומר הכתוב מצמצם את הלומד לעיון היסטורי אנתרופולוגי ותו לא. אבל לימוד הצולל פנימה אל נבכי-המשמעות הסימבולית של הדברים, מעניק לנו את הרעיונות האוניברסליים האישיים והרוחניים ביותר, שלֵיחָם לא נַס אלא דווקא מתחזק בימים טרופים אלה בארץ ובעולם.
הפרשה פותחת בציווי להעלאת האור במנורה. פסוקים המחברים בין בנית המשכן לבגדי הכהונה רמז לכך שכל המשכן ופרטיו אינם אלא אמצעי כדי להעלות את האור בעולם, אור המודעות לערכים שבסופו של דבר מביאים שלום אישי וכללי. וזו לשון התורה:
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִתזָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד... חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..."
"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ..."
הפסוק הראשון בפרשה מדבר על העלאת אור במנורה באמצעות הדלקת פתיל שהיה מונח בתוך שמן זית זך בכל אחד משבעת הקנים. תפקידם של הכהנים, אחרי ההדלקה הראשונה, היה לשמור שהאור לא יכבה ע"י הוספת שמן באופן קבוע. כך יתקבל "נֵר תָּמִיד". השמן של המנורה חייב להיותלא רק "שֶׁמֶן זַיִת" אלא גם "זָךְ" . זוהי ההגדרה לשמן הראשון שניגר מן הזיתים ב'כבישה קרה', כלומר כאשר לוחצים/דוחסים/מהדקים אותם. שאר השמן שמופק הולך לשימוש אחר שקשור בְּמְנַחוֹת מן הצומח ובשום פנים ואופן לא לשימוש במנורה. רש"י מדגיש: "כתית למאור ולא כתית למנחות"
הבה נרד אל מתחת לַפְּשָט (לקריאה הפשוטה). מה מוסיפה לנו המילה "אֵלֶיךָ" ? קיראו את המשפט ללא מילה זו ותיראו שהמשפט ברור מאוד גם בלעדיה! האם היא מיותרת? בקריאה המסורתית המעמיקה אין מילה מיותרת בתורה. להפך, בה טמון "אוצר" מחכה להגאל. מחשבה - שכשתצא החוצה יואר איזשהו מקום שהיה חשוך. במילים אחרות נבין משהו חדש שלא היינו מודעים לו קודם.
אומר הרב ח' ד' אור: "בדברים אלה 'וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת' יש משום בנין אב (עיקרון) לכל המצוות כולן ולכל מידה טובה שהאדם נוהג בה. היינו: אם אדם עושה טובה לזולת, הוא עושה בזה טובה לעצמו, לא לזולת הוא מאיר אלא לעצמו הוא מאיר. " וְאַתָּה תְּצַוֶּה" – הצו מופנה אליך, לא תהא כוונתך בעשיית הטוב לשום מגמה או מטרה אחרת, אלא רק להשתלמותך שלך (לשיפור עצמך), וכל עשיותיך תהיינה בבחינת " שֶׁמֶן זַיִתזָךְ", כלומר – נקיות מכל תערובת של פנייה אישית או הנאה עצמית".
"כָּתִית—לַמָּאוֹר"
שתי מילים אלו הינן חוק רוחני חובק עולם. בהרבה תרבויות תמצאו פתגמים עממיים שזהים במשמעותם ל"כתית למאור". שורשה של המילה 'כתית' הוא כ.ת.ת ומשמעותו ע"פ מילון אבן שושן היא: כָּתַש,שָׁחַק, הֵדַק וגם שִׁבֵּר, ניתֵּץ, השמיד. בהשאלה נוכל לומר שבחיים לכל אדם יש את ה'כתית' האישית שלו. אותן חוויות שכותשות, שוחקות ולפעמים גם שוברות אותו. לוחצות אותו ולפעמים גם משמידות בו תכונות כאלה או אחרות. למשל כשאדם מאבד את שמחת החיים הוא בוודאי עבר 'כתית' רצינית.
אבל התורה לא אומרת אלא מְצַוָוה"כָּתִית—לַמָּאוֹר !!!" אסור ששבירת הלב יביא לידי דיכאון, ריפיון ואוזלת-יד, "כתית" כתישה ושבירת הלב תשמש "למאור" – להארת הדרך..."(מתוך ספר 'חשבה לטובה' של חסידות אלכסנדר)
במילים יותר עכשויות אומרת התורה שמן הראוי שכל חוויה של סבל תהפוך לסיבה של שינוי לטובה. הכתית נותנת שמן, חומר שבאמצעותו בא אור. בד"כ כשאדם סובל הוא מתרפק על העבר ומצטער על השינוי, אבל האמת היא שאם היה כל כך טוב איך נהייה כל כך רע? יש לכך סיבה ואותה צריך להבין. וכשהלא מוּדע עולה למוּדע הרי זה כאילו יצאנו מחושך לאור, מִמֵיצָריםלמרחב, ובמרחב החדש נבנית מציאות חדשה וטובה יותר מבחינה מהותית. גם אם הכאב והצער על שאבד נשאר, הוא נעשה נסבל הרבה יותר לאור המציאות החדשה. אמר האדמו"ר ר' מ'מ' מווארקה על 'כתית למאור': "מכאן רֶמֶז, שמותר לְצַעֵר ולהטריד את אדם, לכתתו, אם הכוונה היא להאיר לו על ידי כך את דרך האמת. אבל "לא למנחות" אם הכוונה היא להשפילו ולהביאו לידי נחיתות" (משחק מילים בין מנחה לנַחוּת). תבררו אצל זקני המשפחה ותיראו שגם בשפתם קיים ביטוי עממי עם משמעות זו. זוהי ידיעה אנושית קמאית שנשכחת אצל מי שרוצה שליטה מוחלטת על חייו וכועס כשהיא נלקחת ממנו, או כאשר הסבל האישי נתפס בעיניו כבלתי צודק בעליל על פי כל הגיון על פני האדמה. האדם המאמין מבין זאת וגם חווה זאת אם נגזר עליו סבל, אבל הוא אינו מסכים עם המסקנה שלסבל אין משמעות. האדם המאמין מחפש את המשמעות מתוך אמונה שכל דבר שמתרחש בעולם החומר החולף יש לו חיבור רב משמעות אל עולם הרוח הנצחי, שמעבר לכמות השנים המוקצבת לחיים בגוף עלי אדמות.
בספרדית אומרים: no hay mal que por bien no venga = אין רע שלא בא בשביל איזה טוב. הוא שאמרנו "כתית לַמאור".
