שבת חול המועד סוכות
ישנן שתי שבתות בשנה שבהן לא קוראים בפרשת השבוע והן: שבת חול המועד של פסח ושבת חול המועד של סוכות. בשבתות אלה קוראים בתורה קטעים מהתורה הקשורים לחג.
לכן, אומר כמה מילים על חג הסוכות.
בתורה כתוב (ויקרא כ"ג):
"מב בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת. מג לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם."
מי שאומר שאנו יושבים בסוכה כיון שבני ישראל ישבו בסוכות, שהן בתים ארעיים, בשנות נדודיהם במדבר כאילו אמר ש"בסוכות הוֹשַׁבְתִּי אתבני ישראל... זהה במשמעותו ל- בסוכות ישבו.....
והנה אנו קוראים בפרשת 'בלק' שבלעם, שרצה לקלל את העם ונמצא מברך, מתבונן ממקום גבוה על מחנה בני ישראל ואמר:
ב וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו; וַתְּהִי עָלָיו, רוּחַ אֱלֹהִים. ג וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר:................ ה מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל.
הוא אינו אומר: מה טובו סוכותיך יעקב....
אם כך מהי המשמעות של בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: ?
ישנו פרוש שהסוכות היו ענני-כבוד, שבעה במספר, שסוככו על בני ישראל במדבר. משהו כמו הגנה אנרגטית למען ייטב להם בתנאי המדבר הקשים.
לפי פרוש זה הסכך של הסוכה מסמל את אותם ענני-הכבוד שהם עצמם סמל להגנה האמיתית של האדם בחיים. נכון שהחומר גם הוא מגן עלינו. חומות בצורות, כסף שקונה דברים חשובים לבטחון ולבריאות – כל אלה חיוניים לשמירה על החיים.
אבל הרעיון הוא שלמרות כל אלה אנו, בני האדם, עדיין שבויים בידי "הגורל" "המקריות" "חוסר המזל" או "המזל הטוב" וכד', מה שהתודעה האמונית יכולה לסכם הבפסוקים הבאים:
כא רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב-אִישׁ; וַעֲצַת יְהוָה, הִיא תָקוּם.ׁ(משלי יט)
יא עֲצַת יְהוָה, לְעוֹלָם תַּעֲמֹד; מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ, לְדֹר וָדֹר. (תהילים לג)
אסור לנו להניח את טיפוח ההגנה בעולם החומר, אבל אנו מְצוּוִים להיום גם (לא או-או ) אנשים מוסריים, אוהבי-אדם ורודפי שלום.
בתפילה אנו אומרים:
יהוה מֶלֶךְ, יְְהוָה מָלָךְ, יְהוָה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד " אל תקראו "אדני", קיראו
"הַוָיָה מֶלֶךְ, הַוָיָה מָלָך, הַוָיָה יִמְלֹך לעולם ועד"
מהות הבריאה או הווית הבריאה משתקפת בתכנית הבריאה. ומה אנו רואים? אנו רואים מציאות של ניגודים רבים בעולם החמרי שיוצרים, למרות הכל, שלמות אחת בגלל החיבור האנרגטי-רוחני שיש באלמנטים השונים שמאפשר את ההחיבור ולא מאפשר באמת פירוד.
על כן נוכל לומר שה'הוויה' של העולם היא הוויה של 'אחדות הניגודים' ושלום (גם וגם).זו הוויה שהיתה, הוֹוָה ותהייה מעל לזמן שלנו שיש בו: עבר, הווה ועתיד. זוהי הוויה נצחית, שגם כאשר אינה מורגשת בעולם היא חיה וקיימת כפי שיהוה חי/ה וקיים/ת.
הווית-העולם המקורית היא של הרמוניה, איזון ושיוויון, ללא טורף ונטרף, ללא שולט ונשלט, זוהי מהותו של גן-עדן, ראשיתו של העולם, המביעה את מהותו הראשונית של הכדור הזה וכנראה גם מֵעֶבֶר לו ככתוב בתפילה: "עושה שָלֵום במרומיו... "
ואיך כל זה קשום לסוכות?
חג הסוכות נקרא גם "חג האסיף". אספנו את כל שהבשיל אחרי הפסח ועד סוף הקיץ. "מלאו אסמינו בר וִיְקַבֵנוּ יין..." אנו עמוסי-שפע חומרי, מרגישים בטוחים בעולם, לא חסר דבר. בקלות אפשר לשקוע בְּבִיצַת-הנוחיות, בהנאות החיים, באדישות לצרות של אחרים, ברצון לקבל ולא ברצון לתת, ובכלל – בתחושה של "וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה"(דברים ח' 17).
כדי לתת פרספקטיבה אחרת על החיים קבעה המסורת לקרוא את מגילה 'קוהלת' בחג הסוכות שמתחילה במילים: "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. מַה-יִּתְרוֹן, לָאָדָם: בְּכָל-עֲמָלוֹ--שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ..." ומסתיימת במילים:
"סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם. כִּי, אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל-נֶעְלָם: אִם-טוֹב, וְאִם-רָע"
"הבל הבלים" הוא ביטוי המסמל את עראיות הקיום האנושי שהוא כמו 'הֶבֶל פֶּה' שניראה יוצא מפי המְדַבֵּר ביום חורף קר – ומיד נעלם. כך הם חיי אדם. בני חלוף. ומה הדבר החשוב? לתת משמעות לחיים שתשתלב עם החוקים הרוחניים של הבריאה וביחוד עם החוק הבסיסי של 'אחדות הניגודים'.
זהו המתח בין היותחלק מהכלל (גם לתת) ובין היות אינדיבידואל הרוצה למצות את החיים, בכל תנאי, עבור עצמו בלבד (רק לקבל)
ס וכת-שלום
ביושבֵנוּ תחת הסכך, בסוכת השלום של שְלוֹמִית, בעצם - שלנו, נזכור את עולם -הטבע ואת העולם האנושי כפי שהוא אמור להיות על פי תכנית הבריאה.
נבין ונפנים את תפקידו הַיִחוּדִי של האדם בהעלאת אנרגית-השלום ואחדות הניגודים בעולם
אסיים בדברים הנפלאים הבאים:
"רבי מרדכי יוסף מאיז'ביצא אמר:
לאחר שנבראו ברואי-העולם הרגישו בחסרונם, שאין מי שיחבר את חיותם אל בורא העולם. כי כל דברי העולם הזה יחוברו אל השם יתברך על ידי האדם, המעלה הכל למקורו.
הדומם מכניס כוחו בצומח, הצומח בחי, והחי בַּמְדַבֵּר. והאדם בכוח עבודתו את השם מעלה לשרשם את כל הכוחות שקיבל מעולם הזה, אף כוחות הדומם.
וכאשר הכירו הנבראים במה שחסר להם, פעלו בכוחם ועוררו למעלה התעוררות ליצירת אדם.
'ויאמר אלוהים' אל כל הנבראים 'נעשה אדם', לשון רבים: כולכם תתנו מכוחותיכם ותצטרפו לבריאת האדם, למען יהיה באדם חלק מכולכם, שאם יצטרך לאיזה דבר תעמדו כולכם לעזרתו. כי ברעת האדם יֵרַע גם לכל הנבראים, כאשר היה בדור המבול. ובטוב האדם ייטב גם להם."
(מאוצר המחשבה של החסידות,
תל אביב, תשכ"א עמ' 13)
חג סוכות שמח
הרַבָּה מירה רז
