פרשת אחרי מות
בפרשת זו (בפרק י"ח שם) ישנה רשימה של איסורי-עריות. בשבועות האחרונים אנו עדים למקרים מזעזעים הַמְאַיְינִים (הופכים לְאַיִן)את כל הכתוב שם, וגם איסורים נוספים שבתורה.
חלילה לנו מלהכליל ככאלו את הציבור האורתודוכסי ואפילו לא את ציבור החוזרים בתשובה.
אני קוראת לכולנו ללכת בדרכם של נביאי-ישראל ולהטיל דופי ביהדות שמקדשת את הפולחן לפני המוסר.
עשיה ללא משמעות. למה? כי ככה כתוב? כי כך אמר הרב? אם זו הדרך אזי בשוליים הקיצוניים של המגמה הזו קורים המקרים המזעזעים שקראנו עליהם.
עדיף לחנך אנשים לשאול את כל השאלות, ללמוד כאנשים חושבים ולא רק משננים, כיוצרים ומחדשים, כמתלבטים וחיים בעולם פתוח וחופשי.
אנשי ה"נעשה ונשמע" עשו את עגל הזהב.
משה ביקש בספר דברים שיהיו חיינו חיים של "נשמע ונעשה"!
חיים של משמעות שתיצור בלמים טכעיים כנגד הפירוד שמתבטא ברוע, בסבל, באכזריות, במריבות וכד'.
שאם יאמר לי רב, גדול ככל שיהייה, שעלי לנהוג בעולם בצורה שתיצור בעולם את המצבים בנ"ל – תהייה לי מודעות כזו שתאמר לו שדבריו הם בניגוד לפנימיות התורה.
זה לא קורה ביום אחד. יש ללמד וללמוד זאת לאורך ימים ושונים, להפנים באופן אישי, לישם בחיים האישיים ולרצות ולהאמין שהשינוי אכן יבוא.
לא אוטופיה כי אם הליכה עקבית אל הארץ המובטחת, אל עולם טוב!
בכל זאת – לכתוב רק זאת לא מספק לא אותי ולא אתכם לכן אוסיף רעיון יפה מבוסס על פסוק מהפרשה (ויקרא ט"ז 4) בו מפורט לבושו של הכוהן הגדול כשהוא נכנס אל קודש הקודשים והמיוחד הוא שכל חלקי בגדיו עשויים מבד, והרי לבושו הרגיל מפואר בצבעים ובזהב.
על כך שואלים ועונים במדרש:
"מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב? אלא אין קטיגור נעשה סניגור, כדי שלא ליתן פתחון פה לשטן לקטרג ולומר: אתמול עשו להם אלוהי-זהב והיום הם מבקשים לְשַמֵש בבגדי-זהב!"
ותחשבו על זה...
שבת שלום
מירה
