שיל"ת
שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד

פרשות השבוע  >    פרשות 'שמות'  >    פרשת תרומה  >    

פרשת תרומה

בספר 'שמות' אפשר לראות שני חלקים עיקריים. האחד עוסק בסיפור יציאת מצרים והשני בבנית המשכן והעבודה בו. פרשת "תרומה" מתחילה את החלק השני שמשמעותו קשורה למטרת קיומו של העולם, חיבור בין שמיים וארץ, בין חומר לרוח, בין עליונים לתחתונים.

א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה...
חוְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם.  ט כְּכֹל, אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו; וְכֵן, תַּעֲשׂוּ. 
 
קראתי פעם (לא זוכרת איפה) שעל משמעותו של החיבור בין שמיים וארץ אפשר ללמוד משתי המהויות הקרויות יעקב ועשיו. עשיו, שהיה צייד, מסמל את עולם החומר, את העולם הגלוי (עולם ה'נפש חיה'), אנשים כמוהו רוצים להוריד את השמיים לארץ. שיהיה הרוח נשלט ע"י החומר. ואילו יעקב, שהיה איש תם יושב אהלים, שמסמל את הפנימיות (עולם ה'נשמת חיים') רוצה להעלות את הארץ לשמיים. שיצור הרוח העליון את מציאות החומר.
עלה במוחי הדימוי של מגנט שמשתמשים בו לאיסוף ושמירה של סיכות תפירה. אולי יש מי שזוכר כמוני, את אותו מגנט בצורת פרסה שהיו מקרבים (לא נוגעים) אותו אל הסיכות והן היו "קופצות" אל המגנט ונדבקות אליו.
זוהי תפארתו (ספירת 'תפארת' בקבלה נקראת 'יעקב') של יעקב – למשוך עוצמה רוחנית מן העליונים (העולם הנסתר, הנשמה, הקב"ה, השכינה – כל אחד יבחר לו) על מנת להעלות את התחתונים, לרכך את קשיות החומר, את המחשבות והרגשות שמקשים עלינו את החיים, שגורמים סבל ברמה כזו או אחרת.
 
תפקידו של המשכן, היה כתפקיד המגנט הנ"ל.
אמר רבי מנחם מנדל מקוצק: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם"
" 'בתוכם' נאמר ולא 'בתוכו', ללמדך שכל אדם חייב לבנות את המשכן בליבו והקב"ה שוכן בתוכם ".
רש"י כותב (בפרושו לשמות ל"ב 18):
"אין מוקדם ומאוחר בתורה (כלומר הדברים בתורה לא תמיד כתובים בסדר הכרונולוגי) מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המישכן ימים רבים היה..."
ההבנה שלנו מאמירה זו היא שנוצר הצורך בבנית המשכן לאחר שהעם הוכיח בפחדיו ובהתנהגותו שהוא חייב חיבור גשמי אל הנסתר, איזה סמל, איזו תזכורת שנתפשת בחמישה חושים, על מנת לתת נוכחות למשהו שהוא מעבר לחושים, מעבר לחיים בגוף על פני האדמה.
הסמל/התזכורת לא יכולים להיות בניגוד לדיבר השני: לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי.  ג לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ.  ד לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם
על כן נבנה המשכן, על כל כליו, שכל אחד מהם הוא סמל לרעיון רוחני/מופשט מסויים, אבל הכי חשוב להבין את מה ששלמה אמר בתפילה שנשא עם חנוכת המקדש (המשכן היה אוהל עד שנבנה בית קבוע מאבן הוא בית המקדש) מלכים א' ח 27 :
"...כִּי, הַאֻמְנָם, יֵשֵׁב אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ; הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם, לֹא יְכַלְכְּלוּךָ--אַף, כִּי-הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי..."
ואם כך, מדוע בכל זאת נבנה המשכן ואח"כ המקדש? התשובה נמצאת בניסוח הבא של שלמה (מל"א ח 21): "...וָאֶבְנֶה הַבַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל."
ושלמה ממשיך את הקו של דברי משה לעם על שעתיד לקרות בארץ (דברים יב 6):
"כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם, לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ, שָׁם--לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָּׁמָּה. "
המשכן בא לתת את השֵם, את הכותרת המציינת מה באמת חשוב בחיים האלה, את המהות !
כשהמשכן נקרא "אוהל העדות" (לדוג' במדבר יז 23)  הוא מזכיר=משמש עֵד לכך שנסלח לעם ישראל אחרי מעשה העגל וניתנו לוחות שניים במקום הראשונים שמשה שבר.
תפקיד המשכן, להשכין את המודעות של 'אלהים בורא העולם' בתודעות האנשים. כשזה קורה האדם, כאילו השכין את הבריאה כולה בתוכו, מחובר אליה "לעובדהּ ולשומרהּ" ויכול להתקיים התהליך החשוב כל כך של 'תיקון עולם' .
כך נלחמת התורה בנטיתו החזקה כל כך של האדם לעגן כל דבר בחומר, לנצל את החומר (דומם, צומח, חי ובני אדם) לצרכיו בלבד ולקלקל מאוד את העולם.
אסיים עם רבי מנחם מנדל מקוצק:
שאלו אותו היכן מקום משכן הקב"ה?
וענה: בכל מקום שמכניסים אותו.
וזה "ועשו לי מקדש",
אם פנימיות האדם רצופה אהבת ה' ויראת ה', אז – "ושכנתי בתוכם", בתוכם ממש.
 
הַרבָּה מירה רז

    © Raanan Raz